"המורה? למה אין ציון?"

ביום ראשון השבוע, שלושים ביוני – חילקתי תעודות לתלמידי כיתתי, כתה ה.

בבית הספר בו אני עובדת, תלמידי כיתות ה מקבלים תעודה המורכבת מציון מספרי, ציון במילים והערכה, היגד מילולי המשקף את מה שלמד בכל מקצוע ואת אופן הלמידה.

בתעודה הניתנת לתלמידי כתות ה-ו ניתן בכל המקצועות ציון מספרי ובנוסף היגד למעט המקצוע "תרבות ישראל ומורשתו", שם ניתנת לתלמיד הערכה מילולית בלבד ללא ציון במילים או במספר.

עובדה זו שאין ציון ב"תרבות ישראל ומורשתו" ממשיכה להפתיע את התלמידים ואת הוריהם למרות שכך היה גם במחצית א'. ושוב נשאלתי על ידי התלמידים, ההורים ואפילו מנהלת בית הספר: "מדוע אין ציון במקצוע זה?".

כרכזת "תרבות ישראל ומורשתו" בבית הספר עניתי שהמטה לתרבות ישראל במשרד החינוך קבע כי הערכת הלומד במקצוע חדש זה תעשה בדרך אחרת, על מנת שהלמידה תהיה חווייתית, משמעותית, אחרת ולכן גם אין צורך לערוך מבחנים במקצוע. לצורך כך, המטה לתרבות ישראל הכין מאגר של משימות הערכה חלופיות המזמנות למורה דרך אחרת להעריך את הלומד.

הרהורים ומחשבות על העניין ועל השאלה " למה אין ציון"? הובילו אותי למסקנה ברורה כי יש צורך לעשות שינוי בתפיסה שהתלמידים, ההורים, המורים וגם המנהלים שהורגלו בצורה משמעותית לראות הערכה כציון מספר בלבד להערכה בדרך אחרת. מסתבר  שללא מספר כלשהו המעריך אותנו "לא  נדע מה אנחנו שווים". תלמידים צריכים ציון כדי לשקף את תפקודם  במקצוע אך, הציון לא משקף  גורמים נוספים כמו הזדהות התלמיד עם המקצוע, דרכי הלמידה שלו ועוד...יתרה מכך, היחס של התלמידים ואפילו ההורים כלפי מקצוע שאין בו ציון יכול להתבטא בחוסר רצינות בלמידה.

בקורס "הערכת טכנולוגיות מידע" המונחה על ידי דר' ליאת אייל , התקיים באחד השעורים הראשונים דיון מאד מעמיק בעניין הערכת לומדים. הסטודנטים בכיתה שיתפו את מה שמתרחש במציאות , שאכן תלמידים לומדים ומתכוננים רק לציון, מבחן, מיצ"ב, בגרויות = הערכה שיפוטית.

https://sites.google.com/site/21centuryteaching/assessment

השיעור בו עסקנו בהערכת לומדים חיזק בי את הרצון להמשיך ולהוביל נושא מרכז כמו "תרבות ישראל ומורשתו" ולהדגים ולהוכיח כי למידה משמעותית, חווייתית ומאתגרת לא חייבת להיות עם מבחנים וציונים. בנוסף, לנסות ולפעול ליישם גישה זו גם על מקצועות נוספים.

למילה הערכה הגדרות רבות ומגוונות ולא כולן כוללות בתוכן את ההערכה השיפוטית – הציון במספר:

-          "הערכה היא תהליך הקובע את מידת השגתן של מטרות חינוכיות. (נבו 1989).

-          "התכוננות מראש והתבוננות חוזרת, הבוחנת את העשייה ואת תוצאותיה לאור התכוונות המוקדמת ותכנון ההתכוונות החדשה". (שלסקי 2006).

הגדרתו של שלסקי משקפת מאד את הגישה בהוראת הנושא "תרבות ישראל", התכנית מדגישה שההערכה תהיה מעצבת, מתמשכת לשיפור הלמידה , רפלקטיבית, פנימית, קואופרטיבית, גמישה, שיתופית ועוד.

פרופסור דוד נבו בספרו "הערכה המבטאת תועלת", (1989) מציג את מודל עשר השאלות שבאמצעותן ניתן להגדיר איזה הערכה אנחנו רוצים לקבל כדי להפיק את התועלת הטובה ביותר.

דוד נבו מציג עשר שאלות המשקפות היבטים שונים של מהות ההערכה ובאמצעותן ניתן לבצע הערכה מעמיקה ולא שטחית.

               1.   מהי הגדרת ההערכה?

               2.   מהם תפקידי ההערכה?

               3.   מהם מושאי ההערכה?

               4.   באילו משתנים (שאלות) עוסקת ההערכה?

               5.   מהם הקריטריונים להערכת מושא ההערכה?

               6.   מיהם לקוחות ההערכה?

               7.   מהם השלבים בביצוע ההערכה?

               8.   מהן שיטות המחקר המתאימות להערכה?

               9.   מי צריך לעסוק בהערכה?

              10.  באילו אמות מידה צריכה ההערכה לעמוד?

השאלות המוצגות בהרחבה בספרו, מאפשרות לנו להעריך כל גבר במיוחד בתחום החינוך ולהגיע לתובנות מעמיקות לאיזו הערכה נרצה להגיע.

כולי תקווה כי המודל שמציגה תכנית הלימודים בתרבות ישראל לגביי הערכת הלומדים והלמידה יתבטא גם במקצועות נוספים וללא אכזבת התלמידים וההורים. יש צורך בשינוי -תרבות של הערכה שמתייחסת לייחודו של הלומד, לחשיבה ביקורתית, לרצון של הלומד להיות חלק מקביעת המטרות, ליהנות  מחוויית הלמידה, לגוון או להשביח את הלמידה. כמובן שמקום מרכזי וחשוב יש לתקשוב והמדיה הדיגיטלית המזמנים אפשרויות רבות ומגוונות להערכה חלופית. דוגמאות לכך ניתן לראות במאגר המשימות שלהמטה לתרבות ישראל ומורשתו. הערכה שתתאים עצמה לפדגוגיה ולמיומנויות הלומד של המאה ה-21.

מקורות:
נבו דוד, "הערכה המביאה תועלת", מסדה 1989.